ליקוטי אמרים תניא - בינוני (היכל מנחם), כריכה קשה

ספר התניא (נקרא גם לקוטי אמרים או ספר של בינונים) הוא ספר היסוד של תורת חסידות חב"ד ואחד מספרי היסוד של החסידות הכללית. הספר סוקר את נפש האדם ומנתח את תהליכיה שיובילו לעבודת השם, תוך מתן כלים להתגבר על הקשיים. הספר הודפס לראשונה בשנת תקנ"ז (1797) בסלאוויטא, על ידי מחברו - אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד.

פורמט בינוני (14.5/10 ס"מ)

בהוצאה זו מופיע המורה שיעור ללימוד היומי בשולי הדף.

לספר התניא מספר כינויים:

לקוטי אמרים - השם הרשמי אותו נתן אדמו"ר הזקן לספר. מאחורי שם זה עומד רעיון שבעצם אין חידוש ממשי בספר, מלבד ליקוט רעיונות שכבר קיימים בספרות היהודית והארתם באור חדש ומעמיק יותר. חסידים מסבירים שבשם זה מתבטאת ענוותנותו של אדמו"ר הזקן, בהיותו רק "מלקט" את דברי הקבלה והחסידות ששמע מפי רבותיו ושנכתבו בספרים.

ספר של בינונים - מטרת הספר היא ההדרכה כיצד להגיע לדרגת בינוני. שם זה נפוץ בתורת חב"ד, פעמים בראשי תיבות - "סש"ב". תניא - כינוי מוכר ונפוץ, על שם המילה הראשונה בה פותחת הספר ("תניא בסוף פרק ג' דנדה"). לעיתים מוסיפים גם תואר: "תניא קדישא" (התניא הקדוש).

תורה שבכתב של תורת החסידות - כינוי זה ניתן במיוחד לספר התניא, היות ורק הוא נכתב על ידי אדמו"ר הזקן באופן אישי, בשונה משאר ספריו ומאמריו שנכתבו על ידי אחרים ולעיתים הוגהו על ידו. כמו כן כינוי זה מבטא את רמת הדיוק שבכל אות בספר ואת היותו ספר יסוד עליו מתבססים אלפי ספרי החסידות, תכונות שמאפיינות את התורה שבכתב של נגלה. בעקבות כך, אף נשללה האפשרות שרצה אדמו"ר הצמח צדק לנקד ולחלק את התניא לפסקאות. בלילה הוא חלם חלום בו הוא נשאל מה דינו של ספר תורה שניקדוהו וחלקוהו לפסקאות. הוא פסק שהספר כשר, אך כשהקיץ הבין שכשם שספר התורה לא מנוקד ומפוסק, כך דינו של התניא.